#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	טו. 1 'תני תנא קמיה דרב המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל' מאי תנא קמיה, ומדוע השתיקו רב?</p><p dir='rtl'>(וכיצד סובר רב במחלוקת ר&quot;מ וחכמים במעשה שבת?)	[ודאי לא השתיקו משום שאמר כר&quot;מ, שאף אם רב סובר כר&quot;י לא ישתיק את מי שואמר כר&quot;מ, ועוד שלתמידיו היה מורה כר&quot;מ רק בפיקרא היה דורש כר&quot;י].</p><p dir='rtl'>אלא הוא תני השוחט, והשתיקו רב ששוחט יש לאסור משום מוקצה {אם לא היה לו חולה מבעוד יום} ולא התיר ר&quot;מ אלא מבשל דראוי לאכלו חי ואינו מוקצה.	חולין טו.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	טו. 2 השוחט והמבשל בשבת לחולה האם מותר לבריא ומדוע?</p><p dir='rtl'>ומה הדין אם הבריא?	השוחט: אם לא היה חולה מבעוד יום - יש לאסור משום מוקצה, היה חולה מבעוד יום - אם הוא עדין חולה מותר לבריא, שלא שייך להרבות בשבילו. אם הוא כבר הבריא, תלוי במחלוקת התנאים במעשה שבת אם נאסר (ועיקר הסוגיא כאן שהלכה כר&quot;מ דבשוגג מותר אף לו ובמזיד מותר לכולם למוצאי שבת).</p><p dir='rtl'>המבשל - אפ' לא היה חולה מבעוד יום אמרו בשם רב שמותר שראוי לאכלו חי, אמנם קצץ לו דלעת אסור (ע' רש&quot;י ותוס'), להלכה אמר רב דימי מנהרדעא שאסור גזירה שמא ירבה בשילו.	חולין טו.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	טו: 1 השוחט במחובר לקרקע, סכין תלוש ולבסוף חברו, האם שחיטתו כשרה לכתחילה ובדיעבד?	רבי סבר שמחובר לקרקע פסול דכתיב &quot;ויקח את המאכלת&quot;, תלוש ולבסוף חברו {בסכין צור וקנה} לכתחילה לא ישחט ואם שחט כשר, וכן סתמה משנתנו 'השוחט במגל יד בצור ובקנה שחיטתו כשרה' רק בדיעבד.</p><p dir='rtl'>ר' חייא סבר שמותר לכתחילה לשחוט במחובר לקרקע וקרא זריזותיה דאברהם קמ&quot;ל (ע' תוס' לקמן טז: דרבא ס&quot;ל מתניתין כר&quot;ח ולכתחילה לא שמה ידרוס ולרבי בתלוש ולבסוף חברו בעי ולא נפשט וברש&quot;י שם לא פי' כן).	חולין טו:		
